עמוד הבית / לונגבורד / דאון היל / שתדעו, סרג’יו יופי הוא מלך הדאון היל הבלתי מעורער!

שתדעו, סרג’יו יופי הוא מלך הדאון היל הבלתי מעורער!

אפשר לומר שזה קצת כמו סיפור סינדרלה, ילד עני מסאן פאולו שבברזיל, שהתחיל בגיל מאוחר יחסית (13) לנסות וללמוד לרכב על סקייטבורד אבל הוריו התנגדו, ואם כל זה לא מספיק, קבוצות סקייטבורד שניסה להצטרף אליהם , גירשו אותו ולעגו שהוא ממש גרוע וכדאי שיפרוש. אז עם נתוני פתיחה כאלו נראה שאין ממש סיכוי, אבל סרג’יו יופי, הוא אלוף בלתי מעורער כבר מעל 20 שנה, זוכה בכל תחרות דאון היל שהתמודד בה, ולכן נדבק לו הכינוי “מלך הדאון היל”. אגב, הוא מעולם לא כינה את עצמו כך, אבל בכל זאת החליט לקעקע על היד את הכיתוב: King of Downhill.

לפניכם סרט דוקומטרי, “הסיפור שלא סופר אודות סרג’יו יופי (Sergio Yuppie)”, סרט מרגש ומעורר השראה, מכיוון שהוא דובר פורטוגזית והתרגום לפעמים מהיר מידי החלטנו לסכם לכם את עיקרי הדברים, בהחלט מענין ומעורר השראה, סרג’יו הוא אדם מיוחד, צנוע, אמיץ וחיי סקייטבורד כל יום כל היום. אנחנו התאהבנו בו ממבט ראשון!

ההתחלה

סרג’יו נולד באחד מפרברי סן פאולו בברזיל, הוא מספר: “יום אחד בן דודי שלי סיפר לי שלאחד מחבריו יש סקייטבורד חדש עדיין באריזה, מבלי לחשוב פעמיים החלפתי את האופניים שלי תמורות אותו סקייטבורד, אפילו מבלי לשאול את ההורים שלי, חזרתי הביתה באותו יום עם הסקייטבורד בהתרגשות רבה, עד שאמא שלי שאלה אותי, איפה האופניים שלך?, ואז סיפרתי לה בגאווה גדולה שעשיתי עסקת חליפין, סקייטבורד חדש תמורת האופניים. מיד ששמעה היא התחרפנה לגמרי (Freaked out), כעסה נורא ולא הפסיקה לצעוק עלי במשך כל אותו ערב והלילה היא ממש חפרה לי בראש שמחר אני הולך לבטל את העסקה ולהחזיר את האופניים שלי בחזרה. למחרת בבוקר בכיתי נורא ולפני שיצאתי להחזיר את האופניים, אבא שלי שאל אותי, “אתה רוצה לשמור את הסקייטבורד או להחזיר את האופניים?” ואני עניתי מיד שהחלפתי את האופניים תמורת הסקייטבורד בגלל שאני מאוד רוצה ללמוד סקייטבורד. אני זוכר, מספר סרג’יו, שאח”כ אבא ואמא שלי התווכחו ביניהם ובסוף חזרו ואמרו לי שההחלטה היא שלי והם יכבדו כל מה שאחליט.”

הפריצה הגדולה, לבלוט מן ההמון

סרג’יו מספר: “בתור ילד בשנות ה-80, הייתי כל הזמן מזיע, דביק ומלוכלך נורא לאורך כל היום, בגלל שהדבר היחידי שחשבתי ועשיתי היה סקייטבורד. מגיל 12 עבדתי כדי לקנות לעצמי סקייטבורד וחלקים איכותיים, בשכונה שלנו היתה תחרות מי טוב יותר בסקייטבורד וכאשר ניסיתי להצטרף לאחת הקבוצות בפארק ויקטוריה , מנהיג הקבוצה צעק עלי “אתה לא מצטרך אלינו, תתחפף מפה! אתה לא טוב בסקייטבורד כמונו, אתה חלש בזה (You Sucks), פשוט תלך מפה ותוותר! באותו יום חזרתי הביתה נסער מאוד, הסתכלתי על סרטי וידאו של המודל לחיקו שלי בסקייטבורד פרננדינו בטמן (Fernandinho Batman), הסתכלתי על כל הסרטים שהיו עליו והחלטתי להרשם ולהתמודד בתחרויות סקייטבורד. התחרות הראשונה שלי היתה בשנת 1988, אך עם נסיון של שנה בלבד היו לי מעט טכניקות להציג, ולא כל כך הצלחתי להשתוות או להתבלט מול יתר המתמודדים. ואז שאלתי את עצמי “מה אני צריך לעשות כדי להתבלט (Stand out) מבין כל המתמודדים? מבחינתי, הדוגמה שראיתי לנגד עיני היתה של פרננדינו בטמן, שהתרגיל המפורסם שלו היה כאשר הוא הצמיד את הברך לקרקע תוך כדי רכיבה. חשבתי מה אני יכול לעשות דומה אך שונה והחלטתי להתבלט בעזרת גיצים וניצוצות, לקחת פחית מעוכה והדבקתי אותה על צד הקסדה שלי, ואז החלקתי למטה כמו משוגע, מבצע את תרגיל הברך בקרקע ואת התרגיל הייחודי לי של חיכוך הקסדה לקרקע ותוך כדי נוצרו ניצוצות שעפו לכל הכיוונים, לא היה מישהו שפספס את החזה המרהיב, אנשים שאלו אותי “מה זה? מה זה? הדבר הזה בנאדם!” וזאת היתה ההתחלה שלי, של סרג’יו יופי.”

לגלות למקצוענים מחדש את סצינת הדאון היל

כמה מקצועני סקייטבורד מארה”ב ביקרו אותי בברזיל וערב אחד יצאנו לשתות, לבלות ולהכיר את העיר, וכאשר הגענו לאחת הגבעות, הסברתי להם שאני הולך לרדת את הגבעה עם הסקייטבורד. חוץ מחבר אחד (טים בראוך ז”ל – Tim Brauch) כל יתר החברים אמרו לי, עזוב בואו נלך לשתות, דאון היל זה היסטוריה. רציתי להראות לגרינגוס (אמריקאים) האלו מה אני יכול לעשות. אז עשיתי דאון היל אחד וכאשר חזרתי לראש הגבעה הם הסתכלו עלי המומים כאילו ראו חייזר. כולם, פה אחד ביקשו שאעשה דאון היל נוסף, בסוף עשיתי עוד 4 סשיינים כאלו והם היו פשוט בשוק. אני לעולם לא אשכח איך טים בראוך טפח לי על השכם ואמר: “חבר (Dude) אתה חייב לבוא לארה”ב, מעולם לא ראיתי בארה”ב משהו שאפילו קרוב למה שאתה עושה.” הכינוי “מלך הדאון היל” נדבק מעצמו הלב שלי, הוא כולו שייך לסקייטבורד ולסגנון הדאון היל סלייד, לראשונה זכיתי באליפות בשנת 1990 בסאן פאולו, ומאז עד שנת 2011 מעולם לא הפסדתי אף תחרות! חברים וכתבות במגזינים התחילו לתת לי את הכינוי “מלך הדאון היל” (King of Downhill), אבל אני מעולם לא אמרתי זאת על עצמי. אנחנו בכלל מדברים על סליידים ופחות על דאון היל, אבל כדי להצדיק את הכינוי שדבק בי, בכל פעם שהיתה תחרות שפחדתי ממנה, הלכתי בכל זאת וזכיתי, ולכן הכינוי המשיך לדבוק בי.

האני מאמין של סרג’יו

  • “בשבילי הדבר הראשון בסקייטבורד הוא שאני מכבד ומחשיב ברצינות את כל הסגנונות בסקייטבורד.
  • דאון היל סלייד (DownHill Slide) , דאון היל (DownHill), סלאלום (Slalom), סטריט (Street), מיני ראמפ (Mini Ramp), כל אלו הם תתי ענפים בסקייטבורד ועבורי הם שווים ונחשבים. ברור שמכל אלו ההתמחות שלי היתה ותהיה דאון היל סלייד, זה הסגנון שהוא הדגל עבורי.
  • טריקים ופעלולים צריכים לקבל מחיאות כפיים , אבל סגנון (Style) צריך לקבל כבוד!
  • כדי להיות טוב בסקייטבורד זה לא מספיק שאתם יודעים לבצע מצוין טריקים ופעלולים, זה תמיד ענין של סגנון תפתחו לעצמכם סגנון ייחודי.
  • כל מה שאני יודע על סקייטבורד הגיע מנחישות, תשוקה, כבוד, אנושיות וסגנון.
  • הסוד שלי לחיים הוא לחיות בהשלמה עם עצמך ולדעת להעריך את הדברים הטובים בחיים. אם אתה בריא זה כאילו יש לך הכל!”

סוף דבר

“היום, אני מתפרנס מסקייטבורד, אני לא עשיר, עדיין צריך לשלם שכר דירה אבל אני שמח בחלקי, וזה כל מה שחשוב. אני גר המשפחה שלי, אישתי ושלושת ילדי וזה סגנון החיים שלי, סקייטבורד. תמיד הייתי מודאג מהיכולת שלי להתפרס מהסקייטבורד, אבל ברגע שראיתי שזה מצליח, רציתי להעביר זאת גם לילדי בעיקר בגלל שאני רואה עד כמה הם מוכשרים. כאשר אני הייתי ילד, אמא שלי התנגדה מאוד לסקייטבורד, ואני היום בדיוק ההיפך, אני מאוד רוצה שבני ימשיכו בקריירה הזאת. היום הבנים שלי ואני מחליקים המון יחד ומאוד מגובשים וגם ההורים שלי מאוד גאים בי ושמחים שבחרתי בסקייטבורד כקריירה ומקור פרנסה.”

כן, אפשר להגיב, לפרגן, ועוד כל מיני

אודות נתי בלכר

נתי בלכר
אוהב, חי ונושם סקייטבורד כבר המון שנים. מאז שהסקייטפארקים נבנו בארץ, זנח את הספוטים בעיר ושורץ בסקייטפארקים ברחבי גוש דן. אם יש לי חלום אז הייתי רוצה שטוני הוק יבקר בארץ...